אני מתכבד בזאת להציג בפני מחזיקי העניין של נשר מפעלי מלט ישראליים את דוח האחריות התאגידית לשנת 2018. השנה, יותר מאי פעם, ישנה חשיבות לשיח הציבורי סביב עתיד תעשיית המלט בישראל ומקומה במרקם החברתי, הכלכלי והמדיני של המדינה.

מלט הינו מוצר אסטרטגי, ובשל כך מקפידים בכל העולם לשמר יכולת ייצור מקומית ועצמאית. הדבר נובע בראש ובראשונה מחשיבותו לענף הבניה והתשתיות אשר תלוי לחלוטין באספקה סדירה ורציפה של מלט איכותי. בנוסף, בעשור האחרון הולך ומתקבע גם מעמדה של תעשיית המלט בעולם כמרכיב קריטי בתעשיית המיחזור, כמויות הפסולות הביתיות והתעשייתיות המטופלות במפעלי המלט בעולם הולכת וגוברת משנה לשנה, כחלק מהמגמה העולמית של טיפול מתקדם בפסולת כתחליף להטמנה ושל שימוש יעיל במשאבי טבע. תעשיית המלט בעולם ממלאת אם כך תפקיד כפול – המוצר אותו היא מייצרת מהווה חומר גלם אסטרטגי לתעשיית הבניה, ומתקני הייצור בה מהווים עוגן לתעשיית המיחזור.

שנת 2018 תיזכר כשנה בה נשר ביססה את מעמדה כחברת המיחזור הגדולה בישראל, וקלטה קרוב למליון טון של חומרי גלם חליפיים וסוגי דלק חליפיים. השימוש בחומרים חליפיים אלה מצמצם את השימוש בחומרים טבעיים, ומצעיד קדימה את מדינת ישראל בכל הקשור לטיפול בפסולת. גולת הכותרת של מהלך זה הוא השימוש בכ-10% מהפסולת של גוש דן כדלק חליפי בתהליך ייצור המלט, שימוש שהולך ומתרחב משנה לשנה. מעבר להישג הטכנולוגי המעמיד את נשר בשורה אחת עם מיזמים דומים באירופה, זהו גם הפתרון המשמעותי ביותר במדינת ישראל למניעת הטמנה של פסולת. מיזם זה מצטרף למגוון יוזמות קודמות בנשר בהם נקלטות פסולות שונות, כתחליף לחומרי גלם ולדלק, דוגמת ממסים (סולוונטים), צמיגים משומשים, אפר פחם וגבס מתחנות הכוח, בצד קרקעות הדורשות פינוי וטיפול ועוד. השילוב של פסולות אלה בתהליכי הייצור בנשר מהווה יישום הלכה למעשה של עקרונות הכלכלה המעגלית, כתחליף למודל הייצור הלינארי המבוסס כולו על שימוש בחומרי גלם טבעיים ללא מתן מענה לפסולת הנוצרת, ושסופו – ניצול מתמשך של משאבי הטבע המוגבלים.

אך בעוד האסטרטגיה של נשר הולכת ומתמקדת בערך המשותף שהיא מצמיחה למשק הישראלי בעזרת פעילותה היצרנית, התקבלו השנה בישראל מספר החלטות ממשלתיות שדווקא מסכנות את עתיד תעשיית המלט בישראל. הראשונה שבהן היא ההחלטה לאפשר ייבוא של מלט במחירי היצף והעמדה של נשר בתחרות בלתי הוגנת בעלת יתרונות קצרי טווח מפוקפקים מאוד למשק הישראלי ולחוסן הלאומי. המחשבה כי ניתן יהיה בכל עת לייבא מלט בכמות הנדרשת למדינת ישראל במחירי ההיצף הקיימים כיום, היא אשליה מסוכנת לבטחונה והתפתחותה של המדינה. נזכיר שבשנות ה-90, שקלה מדינת ישראל לייבא מים מטורקיה כפתרון לבצורת ולמחסור במים. למזלנו הוחלט בסופו של דבר על הקמה של מתקני התפלת מים, ולולא כך היינו מוצאים את עצמנו תלויים היום בטורקיה לאספקת מי שתיה. מחשבה מטרידה זו צריכה ללוות את מקבלי ההחלטות גם בהקשר של אספקה של מוצר אסטרטגי כגון מלט.

הפיכת תעשיה כבדה דוגמת נשר, בראייה ארוכת טווח, לחלק מהפתרון לאתגרים הסביבתיים של המאה ה-21, תוך שהיא תורמת לכושר התחרות של המשק, לחוסן הלאומי, לכלכלה ולסביבה כאחד, איננה משימה פשוטה שתתבצע בין לילה. כעת נדרשת גם מדיניות לאומית תומכת שתאפשר לתעשיית המלט בישראל לבסס את חוסנו של ענף הבנייה בישראל על בסיס חומרי גלם ומקורות אנרגיה מקומיים. על מנת להתקדם, אנו נדרשים לפתח חזון והבנה משותפים עם שאר מחזיקי העניין, לרבות גופי התכנון, ארגונים אזרחיים ומעצבי המדיניות הלאומית, שתפקידם לנהל בין היתר, את המדיניות לטווח הארוך בצד הפיקוח על נשר וחברות נוספות בענף. כולי תקווה שכולנו נכיר ונפעל למען חוסנה של מדינת ישראל. מובטח לכם שנשר, יצרנית המלט הגדולה והוותיקה במדינה, תמלא את התפקיד הנדרש ממעמדה ההיסטורי המחייב.

נשמח לשמוע מכם ולהמשיך ולפתח את שיתוף הפעולה עמכם, מתוך ראיה של אחדות גורל ולמען עתיד החברה והמשק במדינת ישראל.

signature

משה קפלינסקי, מנכ"ל

דבר
המנכ"ל