חוסן לאומי דוח אחריות תאגידית 2018

השפעות מהותיות, אתגרים והזדמנויות

תחום האקולוגיה התעשייתית עוסק במעבר מתהליך תעשייתי לינארי, שבו משאבים עוברים דרך שרשרת הייצור ובסופו הופכים לפסולת, למערכת סגורה שבה פסולת יכולה לשמש כתשומה עבור תהליכי ייצור חדשים. העשייה בתחום מתמקדת בנושאים הבאים: זרימת חומרים ואנרגיה, השינוי הטכנולוגי בהקשר סביבתי, מחזור חיים, תכנון ועיצוב, מדיניות סביבתית מונעת מוצר ועוד. במסגרת אימוץ עקרונות הגישה, נשר עושה שימוש בתוצרי לוואי של תעשיות אחרות הן כתחליפי דלקים והן כתחליפים לחומר גלם ומשיבה פסולת תהליכית היסטורית לתוך תהליך הייצור. בנוסף, החברה עושה שימוש במים שוליים כחלופה למים שפירים במידת האפשר לקרור, הרטבת כבישים ומניעת אבק.

מדיניות סביבתית על בסיס העקרונות של גישת האקולוגיה התעשייתית

הזדמנויות

ניצול פסולת לאנרגיה – נדבך אסטרטגי בפתרון לאומי לפסולת

בשנת 2014 השלימה נשר פרויקט בהשקעה של 65 מיליוני שקלים, במסגרתו הוקם במפעל ברמלה מערך לקליטת והזנת דלק שמקורו בפסולת (RDF – Refuse Derived Fuel) תעשייתית ועירונית בעלת ערך אנרגטי גבוה המשמשת כחומר בעירה לכבשני המלט. שנת 2018 תיזכר כשנת שיא בה נשר קלטה קרוב למיליון טון של חומרי גלם וסוגי דלק חלופיים. גולת הכותרת של מהלך זה הוא השימוש בכ-20% מהפסולת של גוש דן כדלק חלופי בתהליך ייצור המלט, שימוש שהולך ומתרחב משנה לשנה. מיזם זם מצטרף למגוון יוזמות קודמות בנשר בהם נקלטות פסולות שונות, כתחליף לחומרי גלם ולדלק המצמצמות את השימוש בחומרים בתוליים.
שילוב של פסולות אלה בתהליכי הייצור בנשר מהווה יישום הלכה למעשה של עקרונות הכלכלה המעגלית. זאת כתחליף למודל הייצור הלינארי המבוסס על שימוש בחומרי גלם בתוליים, ללא מתן מענה ברמה הלאומית לפסולת הנוצרת, ושסופו – ניצול מתמשך של משאבי הטבע המוגבלים.
למידע נוסף על פרוייקט ה-RDF.

rdfשימוש בבטון מחלחל מאפשר חילחול של מים לקרקע וצימצום הצורך במערכות ניקוז וביוב גדולות.

מלט "כחול לבן" – חוסן לאומי

לאור תפקידה המרכזי של תעשיית המלט, ישנה חשיבות רבה בפיתוח תשתיות מקיימות שיהיו יציבות ויעילות לטווח ארוך. לכן, הצורך האסטרטגי לספק למדינת ישראל חומרי בנייה זמינים ממקור מקומי מחייב תעשייה מקומית.

בניה ירוקה – בריאות ונוחות

בנייה ירוקה היא גישה כוללת לתכנון, בנייה, תפעול ותחזוקת מבנים, המדגישה עקרונות סביבתיים ושואפת לצמצום השפעת המבנים על הסביבה. בנייה ירוקה תורמת לחסכון במשאבים, מוזילה באופן משמעותי את עלויות התפעול והתחזוקה השוטפת של מבנים ומציעה למשתמשים בה סביבת מחיה בריאה, איכותית ונוחה.

לבטון, ולמלט בפרט, יתרונות שונים בתחום הבנייה הירוקה, כמו שימוש בייצור בחומרי גלם ממוחזרים ובדלקים חלופיים (חומרי פסולת ותוצרי לוואי מתעשיות שונות) או שימוש בפריקסטים מוכנים (אלמנט בטון שהוכן מראש ומותקן כשהוא יצוק) המאפשר צמצום פסולת והפחתה בצריכת מים.

בטון, בשל תכונותיו כחומר עם מחזור חיים ארוך ובעל מסה תרמית גבוהה, הינו אחד מחומרי הבנייה היעילים מבחינה אנרגטית וסביבתית. שימוש נכון בבטון מהווה יתרון על פני חומרי בניין אחרים. שימוש במשטחים בהירים מבטון בעלי רמת החזר קרינה גבוהה יותר מאספלט, מאפשרים צמצום של אי החום העירוני. שימוש בבטון מחלחל מאפשר חילחול של מים לקרקע וצימצום הצורך במערכות ניקוז וביוב גדולות.

אתגרים

מכסות גזי חממה - זליגת תעשייה לחו"ל

ככל שמתרבות העדויות אודות ההשפעה הגוברת של פעילות האדם על האקלים הגלובלי, על נשר להיערך להחמרה בדרישות החוק הנוגעות לפליטה. תעשיית המלט באירופה סבלה קשות מחקיקה מחמירה שגרמה למעבר של חלק ניכר מהתעשייה לארצות בהן החקיקה מחמירה פחות. בכך אין תועלת לאקלים הגלובלי, והנזק לתעסוקה המקומית רב.

איכות אוויר ואיכות חיי התושבים השכנים

ככל אתרי התעשייה, לנשר פוטנציאל השפעה על איכות הסביבה. בתעשיית המלט העולמית ממופים שני מישורים בהם האתגר הסביבתי הוא מהותי: איכות אוויר ברמה המקומית ופליטה של פחמן דו-חמצני ברמה הגלובלית המשפיעה על שינויי האקלים.

איכות סביבה - המגמות העולמיות

העולם חותר יותר ויותר לתעשייה "נקייה" ושיפור מתמיד בביצועים הסביבתיים, במיוחד בתעשיית המלט. ישנה מגמה עולמית גוברת גם בתחום החקיקה לשקיפות גבוהה יותר וקשר עמוק יותר עם כלל מחזיקי העניין, לרבות התושבים המקומיים, ארגוני סביבה וחברה וגורמי ממשל שונים. בנוסף, בשנת 2012 הצטרפה ישראל לארגון ה- OECD, שדרש שינוים במדיניות איכות הסביבה בישראל, לרבות בתחומים של מניעת זיהומים של קרקע, מים, אוויר וים, וכן ברמת שקיפות גבוהה הנדרשת מהתעשייה.

התמודדות עם מלט מיובא במחירי היצף

בעקבות תלונה שהגישה חברת מלט הר-טוב בע"מ על יבוא של מלט במחירי היצף לישראל, פתח הממונה על היטלי סחר במשרד הכלכלה והתעשייה בחקירה בנושא. בתום חקירתו קבע כי מתקיים יבוא בהיצף של מלט לישראל, וכי כתוצאה מכך נגרם נזק לענף היצרני המקומי. לאור זאת המלצתו היתה להטיל היטל היצף בשיעור של עד 22.8% על מלט מיובא מטורקיה ויוון. למרות המלצה זו, החליט שר הכלכלה להטיל היטל היצף של 0.25% בלבד, החלטה המסכנת את המשך קיומה של תעשיית המלט המקומית בטווח הארוך. תעשיית המלט מוגדרת כתעשייה אסטרטגית למדינה, קריסה של תעשייה זו מהווה סיכון למשק הישראלי ולחוסן הלאומי. לאור זאת מתבקשת מדיניות לאומית תומכת שתאפשר לתעשיית המלט בישראל לבסס את חוסנו של ענף הבנייה בישראל על בסיס חומרי גלם ומקורות אנרגיה מקומיים.